פסק-דין בתיק ע"א 42660-01-12

1.       לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ה' פלד) אשר ניתן ביום 24/11/11 בת.א 20852/07, לפיו התקבלה תביעתן של המשיבות 1-2 נגד המערערת ונדחתה התביעה שכנגד שהגישה המערערת נגד המשיבות 1-4. בגדר הערעור משיגה המערערת גם על החלטת הביניים של בית משפט קמא (כב' השופטת נ' גרוסמן) בבש"א 174048/08 מיום 13/11/08, לפיה נדחתה בקשתה של המערערת לגילוי ספציפי של מסמכים המצויים במשרדו של עו"ד שאול בן חיים, אשר מסר תצהיר עדות ראשית מטעמן של המשיבות.

2.       לאחר ששקלנו את טענותיהם של ב"כ הצדדים הגענו למסקנה, כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינה המקיף והמנומק היטב של הערכאה הראשונה; הממצאים שנקבעו תומכים במסקנות המשפטיות, שלא גילינו בהן טעות שבחוק. אשר על כן, אנו מאשרים את פסק הדין מטעמיו, זאת בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

3.       נוסיף, כי לא מצאנו ממש בהשגותיה של המערערת על החלטת הביניים: ראשית, דרישת גילוי המסמכים שיצאה מלפני המערערת אמנם נשאה את הכותרת: "דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים", אולם תכנה היה גורף וכללי ביותר: "המסמכים המצויים בתיקי הלקוח של כל אחד מן הגורמים להלן במשרד עו"ד שאול בן חיים...", כאשר בהמשך הדברים מצוינים שמותיהן של המשיבות. להשקפתנו, ניתן היה לדחות את הבקשה ולו בשל כלליותה וסתמיותה, וזאת מבלי שנדרשים לטענת החיסיון שהעלו המשיבות. שנית, מאחר שהדרישה לגילוי לא צמצמה עצמה למסמכים הרלבנטיים לסכסוך נשוא ההליך, לא מצאנו טעות בהחלטתו של בית משפט קמא, לפיה על המסמכים שנדרשו אכן חל חיסיון; שלישית, עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מלמד, כי הממצאים העובדתיים ששמשו את היסוד להכרעה בתביעות בוססו, רובם ככולם, על עדותו של מנהל המערערת מר רושגולד ועל מסמכים שנרשמו על ידו, ולא על עדותו של עו"ד בן חיים. במצב דברים זה לא שוכנענו, כי אי גילויים של המסמכים קיפח את המערערת או גרם לעוות דין.

4.       למעלה מן הדרוש נוסיף, כי התוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא בפסק דינו מתחייבת גם מ"מבט על" לעבר ההתרחשות: טענתה המרכזית של המערערת היא, כי הסכם ההתקשרות "השני" מיום 20/12/02, אשר היה בתוקף מיום 1/7/01- 30/6/06, נחתם עקב "כפייה כלכלית" מצד המשיבות והפרת חובות תום לב מצידן. דא עקא, לא רק שהטענה אינה עולה בקנה אחד עם תרשומות רבות מזמן אמת שערך מר רושגולד (וראו כדוגמא את נספחים 28, 42, 43 ו-47 לתצהירו של מר רושגולד), אלא שהיא אף נכבשה על ידי המערערת במשך כל שנות תקופת ההתקשרות, והועלתה לראשונה רק כחצי שנה לאחר סיומה, ואף זאת רק כתגובה לתביעתן של משיבות 1-2. הדעת נותנת, שלו היה בטענת הכפייה ממש, הייתה מועלית על ידי המערערת זמן רב קודם לכן.

5.       אנו דוחים את הערעור.

המערערת תשלם למשיבות את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 23,400 ש"ח. העירבון יועבר למשיבות באמצעות בא כוחן.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  ו' שבט תשע"ג , 17 ינואר 2013 , בהעדר הצדדים.